איך לעבור את החגים באיזון – בלי דיאטה, בלי הימנעות ובלי רכבת הרים רגשית
עוד חג בפתח, וכבר יודעים איך זה הולך. יוצאים מהשגרה, אוכלים יותר, ואומרים לעצמנו שאין מה לעשות – זו התקופה. ואז זה כבר לא נעצר. ארוחה אחת הופכת לשתיים, ואיפשהו באמצע נכנסים לתחושת “ככה או ככה כבר הגזמתי, אז יאללה נמשיך”.
זו בעצם רכבת הרים רגשית – האנרגיה יורדת, ואחר כך לוקח המון כוח להרים אותה בחזרה. לרוב זה מגיע גם עם תחושת כישלון.
מוכר?
אז מה אם אפשר לעבור את התקופה הזאת אחרת – ליהנות מאוכל טעים ומיוחד, ועדיין לצאת ממנה קלילות ורגועות?
שגרה שמחזיקה, גם כשסוטים ממנה
הדבר שבאמת עוזר לי לא מתחיל בחג עצמו – הוא מתחיל הרבה לפני. ברוב הימים ה”רגילים” יש לי תבנית יומית ברורה: אני יודעת איך לשלב מתוק, אני יודעת אילו מזונות מספקים אותי, יש לי שגרת תנועה, ומיינדסט ששומר אותי בחשיבה חיובית.
זה לא צריך להיות מושלם. גם כשזה לא, אני מתמידה, קשובה לתחושות הרעב והשובע שלי, ואוכלת את הכמויות שנכונות לי. שגרה כזאת היא מה שנותן לגוף ולראש כוח לספוג את הימים שיוצאים מהקו – בלי שהכול יקרוס.
זה לא הכל או כלום
אם אני נמנעת לגמרי, זה רק עניין של זמן עד שאני שוברת את כל הכלים. כמה זמן אפשר להחזיק במצב של כיווץ והימנעות?
האמונה שיש רק שתי אפשרויות – להתפרע או להימנע – היא זו שיוצרת את רכבת ההרים הרגשית. באמצע, יש מקום שלישי: להיות נוכחת, ליהנות, ולבחור מודעות במקום אוטומט.
בערב החג, וביום שאחריו
ביום של ערב חג אני לא צמה. תכנון של הימנעות לקראת ארוחה עשירה מכניס אותי למצב של הישרדות, וההישרדות היא זו שגורמת להתפרעות.
ולמחרת – אני לא עושה צום או כל דבר שכולל כיווץ והימנעות שרק יגרום לי להרגיש שוב שלא הצלחתי. יש לי גם טכניקה שעוזרת לי מאוד להתנהל בארוחת החג עצמה – נוהל “ארוחת שפע”, שעליו כתבתי בהרחבה בפוסט הזה.
מה שמאזן אותי בתקופת החגים
- שגרה שמחזיקה אותי ברוב הימים, כולל בתקופת החגים
- זה לא הכל או כלום – יש מקום להנות ולהישאר נוכחת
- לא צמה ביום שלפני, ולא מענישה את עצמי ביום שאחרי
- מיינדסט של שפע: אני לא חייבת לסיים את הצלחת
מתוך שפע, לא מתוך פחד
המחשבות שהולכות איתי בארוחת חג הן:
- אפשרי לי להשאיר אוכל טעים מחוץ לגוף שלי – כי הרבה יותר חשוב לי להרגיש קלילה בסוף הארוחה
- שנייה בפה, שנייה בבטן – ואני לא פח
- מה הייתה עושה האישה שאני רוצה להיות? היא הייתה משאירה עוד ביס אם הוא רק עומד לגרום לה להרגיש כבדה, או אם היא כבר אכלה אותו באוטומט בלי הנאה אמיתית
- זו לא הגבלה. זו בחירה
המשקל למחרת לא אומר עליי כלום
אני לא נשקלת ביום שאחרי חג – זה חסר משמעות. המשקל משתנה כל הזמן בגלל נוזלים, מערכת עיכול, ואפילו עצירות. מה שבאמת חשוב זה הגרף הכללי שלי לאורך תקופה ארוכה, של חצי שנה לפחות. ובעיקר – איך אני מרימה את הראש ביום שאחרי, וחוזרת לשגרה הטובה שלי.
לסיכום
חופשות, ימי הולדת וחגים הם חלק אמיתי מהחיים שלנו, וזה ממש בסדר. אם נתנגד לזה ונתבאס בכל פעם מחדש, פשוט נבזבז המון אנרגיה. שילוב של מיינדסט חיובי, טכניקות מעשיות, ופתיחות לוותר על חשיבת הדיאטות הישנה – הם מה שבאמת שומר אותנו באיזון, גם בחג.
מה מהדברים האלה הכי מדבר אלייך השנה?
אני חן פוגלמן, תזונאית קלינית ומאמנת כושר, מלווה אתכן לאורח חיים אמיתי שמתמידים בו ונהנים ממנו – עם גוף חטוב, קליל ואנרגטי. הכל בעזרת ידע מקצועי, כלים פרקטיים ומיינדסט מנצח.
תהני!
חן פוגלמן, דיאטנית קלינית
ההתנהלות הזו מרגישה לך רחוקה, ואת רוצה ללוות אותך לבנות שגרה שמחזיקה אותך גם בחגים? בואי נדבר בוואטסאפ.
