איך זה להיות אשת מילואימניק, ולשרוד את זה בטוב?

בעלי גוייס יום אחרי ה7.10,
עם כל הבלגאן,
והיה 5 חודשים ארוכים במילואים.
אני עם הקטנות שלנו נשארתי אצל ההורים שלי ושל בעלי,
והעברנו את החיים מהמרכז אל הצפון.
(כי אין מצב שאני נשארת לבד כל כך הרבה זמן במרחק שעתיים נסיעה עם תינוקת ופעוטה! קמה בלילה, מתפעלת בית של 5 חדרים, מכינה אוכל, וכו’)

אחרי כמה חודשים, חשבנו שזה כבר יהיה מאחורינו,
אבל הנה, הוא הולך פה ושם ליום יומיים של מילואים,
ותכף הולך לעוד חודשיים.

רק היום, אחרי הרבה חודשים,
אני מבינה שציפיתי מעצמי לתפקד כרגיל,
להיות במייטבי,

אבל הכל השתבש אצלי.
הדברים שלנו היו מאוכסנים במכולה,
היינו על מזוודות, הכל היה מבולגן, בין 2 בתים של סבים וסבתות (תודה עליהם!)
לקח כמה חודשים עד שהבנות הסתגלו למסגרות חדשות,
והיה לי תמיכה,
אבל הראש לא היה בפוקוס.
הייתי בהישרדות. לא הרשיתי לעצמי להכניס FUN לחיים, הלכתי לישון מאוחר, ויתרתי על אימונים…

חשוב להבין שגם נשות מילואימניקים חוות קושי,
הן גם צריכות תמיכה.
במיוחד עם ילדים קטנים …

מה עוזר לי לעבור את כל זה בטוב?

1- לא לראות חדשות בכלל (ולא לשמוע רדיו ולא לגלול בטלפון)
משחררת את זה.
אני לא דואגת, אני כבר אדע אם יש משהו חשוב באמת.
(שמעתי שיש קבוצות וואטסאפ של עדכון אחד ביום (כדי לחיות בשקט))
כי די, כמה אפשר להיות בתחושה של “עוד רגע! עוד רגע יש מלחמה! ועוד רגע לא יהיה חשמל”. טוב די.
עד אז אני רוצה לחיות את החיים פשוט.

2- דבר שני שעוזר לי,
זה להטעין את עצמי!
ממש לשאול מה יעשה לי טוב ויעלה לי את התחושה הטובה בפנים.
ואני עושה את זה!
מסדרת את הלו”ז שלי ככה.
למשל, לצעוד, להתאמן, פודקאסט, ארוחת בוקר מזינה, טקס בוקר כיפי, כתיבה בערב, ספר טוב.

3- דבר שלישי,
זה לחשוב חיובי,
שהכל מוביל אותנו למקום טוב יותר.
ושאני רוצה להיות בוייב טוב, כדי להיות עבור אחרים שצריכים חיזוק,
לקוחות או הקטנות שלי, או סתם מישהו ברחוב שאמרתי לו שלום וחייכתי,
או מישהו שנתתי לו זכות קדימה בכביש (אני מחפשת את זה כל הזמן)
– כי הייתי מספיק מוטענת בשביל זה.



זהו, אז קצת הכרתם אותי יותר,
מהלב שלי אליכם.
מקווה שזה יעזור לכם בשגרה המוזרה שיש לנו כרגע בארץ 🙂

ואם אתם מכירים מישהי כזו,
תהיו סבלניים איתה, תשאלו מה היא צריכה,
מה שלומה 🙂

חן